1 וְאַחַ֤ר הַדֶּ֙לֶת֙ וְהַמְּזוּזָ֔ה שַׂ֖מְתְּ זִכְרוֹנֵ֑ךְ כִּ֣י מֵאִתִּ֞י גִּלִּ֣ית וַֽתַּעֲלִ֗י הִרְחַ֤בְתְּ מִשְׁכָּבֵךְ֙ וַתִּכְרׇת־לָ֣ךְ מֵהֶ֔ם אָהַ֥בְתְּ מִשְׁכָּבָ֖ם יָ֥ד חָזִֽית׃
1 וְאַחַר הַדֶּלֶת וְהַמְּזוּזָה שַׂמְתְּ זִכְרוֹנֵךְ. לְמִי שֶׁהוּא מְדַמֶּה אוֹתָהּ לְאִשָּׁה מְנָאֶפֶת, אֲשֶׁר נוֹאֲפֶיהָ צוֹפִים וּמַמְתִּינִים לִפְנֵי פֶּתַח בֵּיתָהּ, וְהִיא לִבָּהּ וְזִכְרוֹנָהּ אֶל הַדֶּלֶת וְהַמְּזוּזָה, אֵיךְ תִּפְתַּח וְתֵצֵא אֲלֵיהֶם:
2 כִּי מֵאִתִּי גִּלִּית וַתַּעֲלִי. אֶצְלִי הָיִית שׁוֹכֶבֶת, וְגִלִּית הַכִּסּוּי שֶׁהָיוּ מְכֻסִּים יַחַד, וַתַּעֲלִי מֵאֶצְלִי:
